גזר דין בתיק תפ"ח 15622-12-12

            מעובדות כתב האישום המתוקן בהן הודה הנאשם עולה, כי היה בן זוגה של המתלוננת במשך כשנתיים וחצי, עד שמספר חודשים עובר לאירוע נשוא כתב האישום, הודיעה לו המתלוננת שהיא מבקשת להיפרד ממנו מאחר והכירה גבר אחר.

            בנובמבר 2012, התקשר הנאשם אל המתלוננת ואיים עליה בטלפון שיפגע בידידה החדש ויהרוג אותו.

            כ-3 שבועות לפני ה-30/11/12, כעסה המתלוננת על הנאשם והגיעה לביתו שבנתיבות. שם התווכחו השניים, המתלוננת צעקה על הנאשם, דחפה אותו וסטרה על פניו. לאחר מכן, שוחחו השניים וסיכמו ביניהם, שוב, כי ייפרדו זה מזו בצורה יפה.

            בתאריך 30/11/12, בשעות אחר הצהריים, שוחח הנאשם עם המתלוננת בטלפון, וזו אמרה לו, כי היא רוצה לשבת איתו ולדבר, ועל כן, הזמין אותה הנאשם לביתו. ואכן, בסביבות השעה 19:00 הגיעה המתלוננת אל ביתו של הנאשם, השניים ישבו ושוחחו על הפרידה ביניהם, כשבמהלך השיחה אמרה המתלוננת לנאשם שיש לה בן זוג אחר, וכי היא אינה מעוניינת עוד להיות עם הנאשם. בשלב כלשהו, יצאו השניים מהבית והמשיכו לשוחח כאשר הם יושבים על כסאות בכניסה של הבית. בין השניים התעורר ויכוח, במהלכו אמרה המתלוננת לנאשם, שמכאן ואילך עליו להתרחק ממנה וכי היא אוהבת את בן זוגה החדש, והנאשם אמר לה, כי תיתן עוד כמה ימים ולא תעזוב אותו.

            לפתע, דחף הנאשם את המתלוננת, הרים סכין מטבח שהייתה מונחת בסמוך אליו, ודקר את המתלוננת דקירה אחת עמוקה בבית החזה משמאל ודקירה אחת נוספת בבטנה. המתלוננת החלה לצעוק "הוא דקר אותי", ונפלה על הרצפה כשהיא פצועה ומדממת. הנאשם רכן מעליה, ולאחר מכן השליך את הסכין מידו והחל להימלט מהמקום. שכנים ועוברי אורח, החלו לטפל במתלוננת והזעיקו למקום את מד"א ואת המשטרה.

            המתלוננת פונתה לבית החולים סורוקה במצב קשה בלתי יציב, כאשר היא סובלת מפצע דקירה בחזה בצד שמאל עליון, פצע דקירה בבטן ודימום פנימי רב. היא נאלצה לעבור שני ניתוחים, במהלכם התברר, כי פצע הדקירה בבטן חדר וחתך את הקיבה וכלי דם גדולים. בעת שהוגש כתב האישום (13/12/12) עוד הייתה המתלוננת מאושפזת.

            הנאשם נעצר בעת שניסה להתחבא במתחם של מקווה.

2.         לבקשת המאשימה הוגש תסקיר על המתלוננת, מטעם המפקחת המחוזית על נפגעי עבירה. מירב הנתונים העולים מתסקיר זה, לא יפורטו בשל צנעת הפרט, ודי אם נציין, כי מאז פציעתה, עדיין סובלת המתלוננת (בת 26) מפגיעות פיזיות ורגשיות קשות, כמו גם מצלקות מכוערות וכואבות, שחוותה כתוצאה ממעשי הנאשם. חודשים ארוכים לא יכלה לעבוד, ואף אמה נאלצה לעזוב את עבודתה כדי לסייע לה.

            המתלוננת ציינה בפני עורכת התסקיר, כי תחילת הקשר בינה לבין הנאשם היה טוב ומספק, אולם כעבור מספר חודשים, החל לגלות יחס אובססיבי כלפיה ולהצר את צעדיה; הוא נהג לאיים עליה, שאם תעזוב אותו יפגע בגבר שיהיה איתה; ארב לה מחוץ לביתה; עקב אחרי התכתבויותיה במחשב; והתפרצויות הזעם שלו כלפיה הלכו והחריפו, כמו גם צריכת האלכוהול שלו. הוא לא נהג באלימות פיזית, עד לאירוע האחרון, אך התנהגותו הייתה בלתי צפויה והיא חששה מפניו והרגישה רדופה. היא לא האמינה שיפגע בה פיזית והדקירות נשוא כתב האישום הפתיעו אותה והותירו אותה עם תסמינים פוסט-טראומתיים קשים.

            הומלץ, לאור תמונת הנזק הקשה שתוארה בתסקיר, כי יוטל על הנאשם, בין היתר, פיצוי כספי משמעותי לטובת המתלוננת.

            נציין, כי במסגרת הטיעונים לעונש, הגישה התובעת את התצלומים של המתלוננת מבית החולים, וכן את התיעוד הרפואי מביה"ח.

3.         גם על הנאשם הוגש תסקיר מטעם שירות המבחן. הוא בן 36, נשוי ומתגורר מזה כ-4 שנים בנפרד מאשתו, ולהם ילד בן 5. הנאשם נולד וגדל בטורקיה והגיע ארצה עם רישיון עבודה בשנת 2001, ועבד בתחום הבניין. את המתלוננת הכיר לפני שנפרד מאשתו, ולאחר שהקשר ביניהם התהדק, עזב את אשתו ובנו ועבר להתגורר בנפרד. הוא לא התגורר מעולם ביחד עם המתלוננת, אבל הם הרבו לבלות במשותף, כאשר הנאשם תיאר את יחסיהם כסוערים. הנאשם הרבה להאשים את המתלוננת, אופיה, מזגה וגילה הצעיר בויכוחים המשותפים שלהם ומסר, כי טרם האירוע, מעולם לא הרים עליה יד.

            בשיחה עם המתלוננת, היא מסרה לשירות המבחן, כי לאורך כל הזוגיות שניהלו, נטה הנאשם, לאורך תקופות ארוכות, לשתות לשוכרה כמעט מידי יום, כאשר אז אף נהג בבנו הקטן באופן תוקפני ואלים. לדבריה, גם חוסר היציבות התעסוקתית של הנאשם, השפיע על מצב רוחו ותפקודו, ומסרה, כי אף היום, למרות מעצרו של הנאשם, היא מפחדת בכלל וממנו בפרט.

            הנאשם הודה בפני שירות המבחן במעשיו, אולם שירות המבחן התרשם, כי יש לו נטיה להטיל את האשמה למצב אליו הגיע על המתלוננת ואופן התנהגותה. הוא מתקשה לקבל אחריות על השתלשלות האירועים ועל תפיסת עולמו ודפוסי התנהגותו, שהשפיעו על התנהלותו. הוא מכיר בכך, כי היה בגילופין בעת ביצוע העבירה, אולם, שירות המבחן התרשם, כי הוא מטשטש את דפוסי שתיית האלכוהול שלו ואת הבעייתיות בתחום זה.

            שירות המבחן העריך, כי הסיכון להישנות התנהגות אלימה מצידו של הנאשם בעתיד, הינו גבוה, והמליץ לשקול עונש מוחשי של מאסר, אשר יחדד עבור הנאשם את המחירים להתנהגותו ויהווה גורם הרתעתי ומציב גבולות.

4.         בטיעוניה לעונש, אותם הגישה התובעת המלומדה, עו"ד סיגל דהן-הירש, בכתב, נטען, כי לדעת המאשימה, יש להשית על הנאשם עונש מאסר בפועל, כאשר מתחם העונש ההולם מצוי בין 12 ל-16 שנות מאסר בפועל. בנוסף התבקש ביהמ"ש להשית על הנאשם מאסר על תנאי ופיצוי משמעותי.

            התובעת ציינה בטיעוניה, כי הערך החברתי שעליו נועדה העבירה של חבלה בכוונה מחמירה להגן, הינו ערך האדם, כבודו ושלמות גופו ונפשו, וכי התנהגות הנאשם מעידה על מסוכנותו, לאחר שלא כיבד את בחירתה של המתלוננת לפתוח דף חדש בחייה.